Spicture
צילום כערך מוסף בסדנאות טרנספורמציה והתפתחות
צילום בפסטיבל /כנס/ ריטריט / סדנה שאתם מעבירים
לטובת זיכרון החוויה, העצמת המשתתפים ותיעוד
הראל סטנטון, צלם אתנוגרפי בינ"ל, מנחה סדנאות ומרצה מזמין אתכם מפיקי פסטיבלים ומנחי ריטריטים וסדנאות לשיתוף פעולה בצילום ותיעוד הפעילות שלכם.
ההתמחות שלי היא צילום במקומות הכי אינטימיים. מרחבים בהם אנשים חווים טרנספורמציה נפשית ורוחנית. מקומות בהם נדרשת רגישות ובניית אמון.
מעל 30 שנה אני מסתובב בעולם ומצלם טקסים ופולחנים נדירים למגזינים גיאוגרפים חשובים כמו National Geography, מסע אחר ו GEO. בעשור האחרון אני מתעד ומצלם גם במרחבים של התפתחות אישית: סדנאות מיניות, טקסים מקודשים וריטריטים.
למה ומדוע?
מטרת הצילום היא לתת למשתתפים תמונה שלהם זורחים תמונה אותה יוכלו לתלות על המראה או כשומר מסך בטלפון. תמונה שתחזיר אותם לחווית הלב ולידיעה שהם יכולים. חזרה לזיכרון רגעי שיא בסדנה מאפשרת לחיות שוב את החוויה. לחוות אותה בגוף, לתת לה שם וצבע ובכך לעגן אותה כמשאב להמשך מסע החיים.
זיכרון ויזואלי נוכח וזמין הינו משאב העונה לאתגר אתו מתמודדים המשתתפים כאשר הסדנה מסתיימת ו'חוזרים לחיים'. הילת הסדנה מתפוגגת ואנו פוגשים דפוסים ישנים. לפעמים אפילו קשה לנו להאמין שאכן 'אני זה שהייתי שם'. תמונה חזקה שווה לאלף 'סיפורים' מתעתעים הנמוגים עם הזמן.
תיעוד הריטריט / סדנה והעבודה שלכם כמנחים - בנוסף לתמונות חדות וברורות אני מצלם תמונות אוירה בהם לא מזוהים המשתתפים. תמונות אלו יחד עם תמונות שלכם בהנחיה ישמשו לפרסום, שיווק ותיעוד העשייה המבורכת שלכם בלי צורך לבקש הסכמה אינדיבידואלית של המשתתפים. תיעוד מקצועי משדרג את המוצר, מספק רטרוספקטיבה מקצועית המאפשרת לשכלל ולפתח את הסדנה.
סשן הנחייה שלי בעזרת מצלמת הטלפון - מעבר לצילום אני מציע להעביר הנחייה של סשן בריטריט שלכם בעזרת מתודת Spicture – שיח כנה בעזרת צילום שפתחתי בעזרת כלים מעולם הפוטותרפיה והפסיכותרפיה.
לסדנאות שאני מנחה
דרך העבודה שלי:
מצלמה במרחב טרנספורמטיבי יכולה להיתפס כמשהו מאיים ולכן הקליק הסופי של המצלמה, עבורי, זה רק סוף התהליך. אני משתתף אקטיבי בסדנה, חווה ובוכה כמו כולם, עובר את התהליך האישי ומצלם מתוכו. אני בא ממקום של נתינה ובאנרגיה שלווה. תהליך העבודה שלי מתחיל בהכרות עם המשתתפים ובניית קשר ואמון ורק לאחר שזה נרקם אני מתחיל לצלם. אנו מבקשים כמובן את רשות המשתתפים, מכבדים ונמנעים מצילום אם משהו אינו מרגיש בנוח.
כל התמונות נשארות אצל מנחה הסדנה ואיני עושה בהן כל שימוש (אלא אם קבלתי אישור מפורש).
אני "צופה משתתף", כמו אנתרופולוג שחווה את המרחב דרך עיני המשתתפים, דרך עיניו, ומספק מבט מאד יחודי מבעד לעדשה.
איני מתחייב לתוצאות "מסוימות" מראש מאחר והחוויה הכוללת ובודאי תחושת הביטחון של המשתתפים, חשובה מהצילום עצמו. באורח פלא דווקא 'אי הידיעה' תורמת לתוצאה האותנטית והמדויקת ביותר.
מנסיוני למדתי שככל שעולם המודעות מתפתח ומתרחב, כך גדלה גם הפתיחות לצילום והבנת ערכו של התיעוד. אני נתקל לאחרונה בלא מעט מנחים ומשתתפים שמצטערים בדיעבד שאין תיעוד לחוויה המשמעותית שחוו.
