תחילת דרכי בצילום והרצאות

תחילת דרכי בצילום

lewis hine child labor

lewis hine child labor

מגיל צעיר חלמתי להיות צלם. צלם עיתונות. רציתי לתעד מציאות. להביא את החדשות. להיות בזירות המעניינות.
בגיל עשרה מאוחר עם התעוררות התודעה החברתית – פוליטית שלי, הכמיה להיות צלם עיתונות נבעה מתוך הרצון להשפיע. מבלי שהכרתי את המושג: צלמים חברתיים, רציתי להיות כזה. מי שעמד לנגד עיני היה הצלם האמריקאי לואיס היין שצלם ופרסם בנושא עבדות הילדים במפעלים בארה"ב. בעקבות התמונות שלו התעוררה מודעות חברתית שהביאה לשינוי תפיסה ושינוי חקיקה שהטיבה עם הילדים, קבעה הגבלת שעות עבודה ותנאים סוציאליים.
בגלל פרופיל גבוהה, הצבא לא קיבל אותי לתפקיד צלם צבאי אך בכל זאת הצלחתי "לזכות" בעונש להישאר שבת בבסיס בגלל קליק מצלמתי שעד היום לא ברור האם היה מאושר ע"י המפקד או לא.

צילום הוא בראש ובראשונה תקשורת. מפגש משני צידי העדשה.

תשוקה מול פרגמטיות – לב מול MIND

סיום טירונות. עם סבא שלי ועם הרס"ר בנאי (מהאלבום המשפחתי)

התמונה ש"זיכתה" אותי בעונש להשאר שבת בטירונות.

אהבתי לצילום העלתה רצון ללמוד בתיכון אומניות או לפחות בבית ספר תיכון עם מגמת צילום. הורי, הפרגמטיים, טענו (בצדק) שמקצוע הצילום אינו יציב וקשה להתפרנס ממנו. לכן רצוי שאלך לתיכון יוקרתי, אוציא בגרות טובה שתתפתח לי דלתות ללימודים בהמשך. ואני, כמו ילד טוב וצייתן שאינו רגיל לברר עם עצמו לעומק מה חשוב לו ומה באמת רוצה. ילד שלא רגיל לסמוך על האמת שלו, ילד שחושב שתמיד הגדולים יודעים את התשובה הנכונה, נטשתי את הכמיהה ללמוד צילום והלכתי לתיכון הרמת גני האליטיסטי ,"אוהל שם".
המילה אומנות הייתה מילה כמעט גסה בבית שגדלתי בו. אומנות נחשבה לקשקוש שמשהו מנסה לתת לו הסברים (תירוצים) יפים. ד"א, גם המילה פסיכולוג נחשבה למילה גסה ופרושה: משהו שאתה משלם לו כדי שיראה לך שאתה דפוק.

"צילום אובייקטיבי"

האמור הנ"ל מראה את התפיסה הצילומית הראשונית שלי. מילדות, דרך גיל התבגרות עד התקופה שלמדתי צילום (גיל 23). בתקופה זאת המצלמה הייתה קופסא חסרת אג'נדה, הצילום היה "אובייקטיבי" והתיעוד אוניברסלי.
הלמודים, ולאחריהם העבודה כצלם עיתונות במקביל לצילום הגיאוגרפי הבהירו לי שאין "צילום אובייקטיבי". אט אט הבנתי שבתהליך הצילומי משולבת אמירה של הצלם. אך לעולם לא חשבתי שלאמירה האישית שלי יש ערך מוסף. שיש לי מה לומר ובטח לא שיש משהו שמעוניין להקשיב לאמירה שלי. אולי במקרה הטוב אני יודע להראות לצופים סיטואציה או קרנבל אך לאמירה אישית שלי עוד לא היה מקום.

כתבה עלי בגליון "צלמים" של "מסע אחר"

…. ואני חשבתי שאין לי מה לומר….

זה לא אני, זאת האנרגיה

וגם תוכניות מקצועיות התענינו בפוטותרפיה הארגונית
עם שירה פליקס בתוכנית "המקצוענים"

פתאום גם במהדורות חדשות ואקטואליה ביקשו לשמוע מה יש לי לומר. עם יעקב אחימאיר בתוכנית "רואים עולם"

התגובות של הקהל בהרצאות שאני מעביר תמיד היו חיוביות והפידבקים טובים אך אני חשבתי שזה רק בזכות התמונות שמתעדות מקומות וסיטואציות שהקהל לא מכיר. בשנים שהייתי בעולם הרוחני, בקבוצת המדיטציה, ההסבר שהיה לי להצלחה ולהנאת הקהל הייתה בזכות האנרגיה הרוחנית שאני מעביר, אני רק צינור של אנרגיה מהעולמות העליונים לתחתונים.
המחשבה שבי (הישות שנקראת הראל סטנטון) יש משהו מיוחד לומר "לאומה". שיש בי ערך מוסף, שלמחשבה והתובנות שלי יש משהו מיוחד לא עלתה כלל על הדעת.
העזיבה של הקבוצה והחזרה לחיים בקרקע היו טריגר שחייב אותי לבדוק מחדש מי אני? מה העולם הערכי שלי ובמה ובמי אני מאמין. חיפוש זה הביא אותי לעולם האימון. עולם שהצית בי מחדש את התשוקה והזכיר לי את הערך שלי ואת המיוחדות.

ה"אני"

המצלמה – משקפת ומשקיפה. צולם בסדנא בהר יללת התנים

המצלמה – משקפת ומשקיפה. צולם בסדנא בהר יללת התנים

באימון התגלתה תובנה (הארה): הגיעה הזמן שאני אגדיר את עצמי ולא אחפש הגדרות ופידבקים מהסביבה (גם שהיו מאוד חיוביים, ממילא לא האמנתי להם…). למרות שאין לי תעודות להתפאר בהם, איני רב חשוב או דמות של ידוען, ואפילו ההורים שלי לא רווים נחת מקצועית ממני, יש בי משהו מיוחד! יש בי צורת ראיה, התבוננות ומחשבה שעושה זום אווט ורואה מכוונים לא קונבנציונליים. לחשיבה המיוחדת שלי יש נוכחות ויש זכות. חשיבה זאת היא חלק ממכלול הראיה שלי, חלק מהשלם שנקרא: אני.
בבואי לצלם, איני מפעיל רק את העין ואת האצבע הלוחצת על הכפתור המשחרר. בפעולת הצילום אני מביא את כולי. ישות שלמה של ראיה, מחשבה וחוויה שמתורגמים לבבואה צילומית בכרטיס הזיכרון של המצלמה. אני לא מצלם "את", אלא מצלם "על". לא את מה שנראה דרך עדשת המצלמה, אלא את הבבואה המשתקפת ועוברת דרך מראות ומסננים של אמונה, תרבות, מצב רוח ועוד גורמים רבים שיוצרים את האני שלי.

שערים של "ליידי גלובס" ומגזין "מסע אחר"

שתפו מאמר זה

תגובות

אין תגובות עדיין

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם נא וודא שמילאת את כל השדות *

1 × 5 =