נושמים לרווחה, קרן רשי, משרד הרווחה – עזרה למשפחות במשבר כלכלי

דוגמאות מסדנאות חברתיות שעשיתי במועדים שונים לעמותת נושמים לרווחה.
"נושמים לרווחה" – תכנית ביוזמה ובהובלה של משרד הרווחה בשיתוף הג'וינט וקרן רש"י לשיקום ולהעצמת משפחות החיות בעוני ובהדרה.
התוכנית מיועדת למשפחות עם חובות כלכליות שהסכימו לקבל עזרה לשינוי.

משתתפי הסדנה לא נפגשו מעולם והיה חשש שלא ירצו לבוא (עד עכשיו העבודה הייתה פרטנית). הגעתי לחדר מרובה כסאות אבל עם מעט אנשים. לאט לאט הצטרפו עוד והמעגל התרחב.
בסדנה בקשתי מהם ליצור דימוי צילומי שמיצג מהם הכוחות שיש בי שיכולים להוביל אותם למטרות שלהם.
תארתי שיהיה יותר קל לזוגות הנשואים בחדר אך חששתי שלאמהות החד הוריות יהיה קשה יותר והמטלה רק תדגיש את הקושי במקום לחזק את הכוחות הפנימיים.

צילום שעשו 3 אמהות יחידניות שלא נפגשו לפני מעולם.

צילום שביצע זוג נשוי עם 3 ילדים

בתמונה הזאת, חברו להן שלושת הנשים שלא הכירו ולא נפגשו מעולם לפני. הן בחרו ליצור תמונת סלפי. כאשר שאלתי: מדוע הייתן כל כך צפופות הרי יש הרבה מקום לרוחב הפריים? יכלתן לעמוד זו לצד זאת ללא הצמדת הראשים. הן הביטו אחת על רעותה וחייכו. המצולמות ושאר חברי הקבוצה העלו חיוך של הבנה עמוקה, הבנה והפנמה כמה חזק הצורך האנושי שלנו בביחדס ( togetherness), כמה חשוב לנו להיות חלק, לתמוך ולהיתמך.
כמו הצילום גם הצורך הזה הוא בלתי מודע וחזק מכל מחשבה.

תמונת זוג הידיים נעשתה על ידי זוג נשוי שנושא ביחד בעול הכלכלי והמשפחתי (לא אומר שתמיד זה יותר קל…). הבחירה שלהם ברקע מונוכרומטי שדומה לצבע הגוף מבליט את הכיתוב הועצמתי שבקעקועים. אחיזת הידיים הלופטת ומלטפת בו זמנית מלמדת על הקשר המיוחד שבניהם ועל הנכונות שלהם לשנו ביחד את המצב.

עבורי זה היה המשך ישיר להרצאה שהעברתי באותו היום כמה שעות לפני. הרצאה למנהלי בתי ספר בתוכנית של המכון הישראלי לדמוקרטיה. ההרצאה הייתה על קהילות וקהילתיות בארץ ובעולם. נושא שמרתק אותי באופן אישי. בלי שהתכוונתי מראש, גם המסקנה הסופית מההרצאה הראתה את הצורך הגנטי – תרבותי שלנו להיות חלק מקבוצה, חלק מקהילה.

רוצה לשתף באחד המפגשים המקצועיים המרגשים שהיו לי בחיים. הוזמנתי להעביר סדנת פוטותרפיה ארגונית בישוב רחוק בשעת לילה (מסוג העבודות של GH (גומרים הולכים), מסוג הסדנאות שאתה לא מצפה שיתרוממו לדיון מעמיק (סטראוטיפים…..)).
פגשתי 17 משפחות (זוגות נשואים, חד הוריות, רווקות, ידועים בציבור) שחיות במעגל העוני. היה זה מפגש הסיום ללווי שנמשך שנתיים ע"י שתי מלאכיות בשם נועה וליאת העובדות בעמותת נושמים לרווחה.
מקשתי מהמשתתפים לצלם דימוי ויזואלי המתאר את מה שהם לוקחים איתם משנתיים של ליווי העמותה, מה למדו ועם מה יצאו. היו הרבה תמונות מרתקות אך זאת היתה הכי עוצמתית. דוקרת בפשטותה ומרגשת באמירתה. הזוג שצילם את התמונה התיחס לנושא של המיחזור בהקשר המשפחתי. מחזור חומר הפלסטיק שעובר ממוצר למוצר אחר, כמו מעבר הדורות במשפחה, כאשר כל דור סופג מהוריו ומעביר לילדיו. הערבות והמחויבות ההדדית.
אבל כוחה של הפוטותרפיה היא שמעבר למילים שמתארים המשתתפים את הדימוי, לתמונה יש אמירה משלה. אמירה שמטמיעה מקום אינטיאוטיבי ותת מודע של המצלם.
אין זאת תמונה אסטתית. בחרו בפח בקבוקים כדי לתאר בית…. לא בחירה מובנת מאליה למקום שאמור להוות קן חם למשפחה. צילמו את פח המחזור בזוית גסה ומתריסה…. לא דימוי קלאסי לבית שאמור ללטף ולהעניק חום. יש פער עצום בין מה שהתמונה מספרת לבין הזוג החם שיושב מולי בסדנה – זוג הורים ששפת הגוף שלו משדרת קרבה, חום ואהבה.
אלו הרגעים המרתקים ביותר בסדנאות, כאשר יש קונטרסט בין המילה המדוברת של המצלם לתוצאה הנשקפת מהתמונה. זה המקום בו אני נדרש להיות בשיאי, לעורר את כל החושים והאינטואיציה כדי לקרוא את הטקסט הויזואלי שבתמונה, להיות רגיש וזהיר כדי שלא לפגוע במצלמים. הרי הם פתחו את ליבם ומשתפים אותי ואת הקבוצה באמת מאוד אינטימית שלהם. אף אחד לא אוהב לספר על עוני והסתבכות כלכלית…..
הפונקטום (המראה הדוקר בתמונה) הוא הכיתוב על הפח: "כאן גרים בכייף משפחת בקבוקי ישראל". אנטי תזה למשפט הכי ביתי ישראלי שמראה את החום המשפחתי והבייתי. משפט שחקוק בשלט צבעוני קטן על קירות בתים רבים במחוזותנו.
באנגלית יש שני ביטויים לבית: HOME / HOUSE. האוס מיצג את המבנה החיצוני והום מבטא את התחושות, הרגשות והאוירה שבין הקירות.
ככל שעבדתי עם הזוג לעומק, יכולנו לשמוע כמה הם ויתרו על הhouse ולמדו להתרכז בhome. כיצד למדו שלא להתיחס לחיצוניות, לסמלי הסטטוס החברתיים, לסטראוטיפ של הצלחה כלכלית ולהתרכז בחום ובאהבה שהם יכולים להעניק לגרים בתוך הבית – למשפחה שלהם. בניית home לא דורשת הרבה כסף. היא מבקשת משאבים אחרים. משאבים שגם למי שחי במעגל העוני יש אפשרות ליצר.
בתמונה רואים בצורה יפה כיצד הם התעלמו לחלוטין מהמעטפת החיצונית. לא הייתה להם בעיה להציג את ביתם כפח מחזור קר מברזל כי עבורם החשיבות הגדולה היא הבייתיות ולא הבית. הערכים של משפחה, כבוד לדור המבוגר וחינוך טוב לדור הצעיר. או כמו שאמרו במלותיהם: כמו שהבקבוקים ממוחזרים והופכים למוצר אחר כאשר מסיימים את חייהם, כך הבית שלנו הוא מורשת שעוברת מדור לדור.
הסדנה נמשכה עמוק אל תוך הלילה תוף שיתופים מרגשים והכרת תודה של המשפחות לשתי המלוות המדהימות. אין אחד שישב בחדר ולא הזיל דמעה. כולל כותב שורות אלו.
תודה לכן ליאת ונועה על האמון וההזמנה ותודה לכן משפחות יקרות על הזכות להשתתף לכמה שעות באנטימיות והספורים המרגשים שלכם.
"נושמים לרווחה" – תכנית ביוזמה ובהובלה של משרד הרווחה בשיתוף הג'וינט וקרן רש"י לשיקום ולהעצמת משפחות החיות בעוני ובהדרה.

תגובות

אין תגובות עדיין